אבוקדו האס

האבוקדו הוא עץ גבוה וירוק עד, שמקורו בדרום מכסיקו וגואטמלה. בטבע קיימים כמה זנים, ומהם פותחו זנים תרבותיים רבים במטרה לקבל פרי איכותי יותר, עמידות לסוגי קרקע ואקלים, ועונות הנבה שונות. רוב זני האבוקדו מגיעים לגובה 8 מטר ורוחב 6 מטר, אבל בגינה ביתית אפשר לגזום לגובה 4 מטר ורוחב 3 מטר. יש גם זנים קומפקטיים יותר. כל זני האבוקדו זקוקים להשקיה מרובה. שתיל אבוקדו איכותי צריך הרכבה של זן הפרי הרצוי על גבי כנה עמידה לתנאי הקרקע בארץ. השתילים שלנו כמובן מורכבים על הכנה המתאימה.

הזן האס (Hass) מצטיין בפרי טעים ביותר, קטן יחסית בצורה אליפטית, ובעל קליפה מגובששת שמתקשה ומשחירה כשהפרי בשל, אז גם קל להפריד את ציפת הפרי מהקליפה. תקופת הקטיף ארוכה מאד, מדצמבר עד אפריל ולפעמים הפרי מחזיק על העץ במצב טוב עד יוני. הזן הנפוץ בעולם ואחד מהשניים הנפוצים בארץ (יחד עם אטינגר). האס שייך לקבוצה A מבחינת הפריה (הסבר בהמשך).

קצת היסטוריה: שמו של הזן נקרא על שם רודולף האס, דוור מקליפורניה, שבשנת 1930 בערך זרע בחצר שלושה זרעים אקראיים שרכש בחנות, כדי להרכיב עליהם ענםים של הזן פוארטה. אחד הזרעים נבט והתפתח, והדוור ניסה להרכיב עליו מספר פעמים ללא הצלחה. הוא התייאש וחשב לכרות את העץ, אבל פנה למרכיב מקצועי שהמליץ לו לטפח את העץ שנראה יפה וחזק. ואכן העץ גדל והחל להניב פירות – חריגים במראה אבל טעימים ובכמות גדולה. האס מכר את הפירות שלא נאכלו בבית לעמיתיו בסניף הדואר, ובהמשך לטבחים של עשירי העיירה ששילמו $1 לכל פרי (מחיר גבוה באותה תקופה). הדוור חובב האבוקדו רשם פטנט על הזן, וחתם על הסכם עם משתלה מקומית למכירת שתילים מורכבים. הזן המוצלח נפוץ במהרה אבל רודולף האס לא ממש התעשר. השתילים שנמכרו הפכו מקור לרכב (ענפים להרכבה), כך שבעלי מטעים רכשו שתילים בודדים ומהם הרכיבו על כל המטע. בעיה זו קיימת בפיתוח זנים גם היום.

איך מגדלים אבוקדו?

עצי האבוקדו רגישים לטמפרטורות נמוכות, ולכן מתאימים לאזורים שבהם אין קרות,

כלומר הטמפרטורה לא יורדת מ-5 מעלות. עץ אבוקדו ישרוד חשיפה קצרה (כמה שעות) לטמפרטורות קפיאה,

אבל חשיפה ארוכה יותר תגרום לפגיעה בעץ. לכל זן עמידות מעט שונה.

אטינגר עמיד יותר לקור מאחרים, ויכול לשרוד לזמן קצר גם כמה מעלות מתחת לאפס.

במישור החוף, בשרון וברוב השפלה ניתן לשתול כל אחד מזני האבוקדו. באזורים פנימיים או גבוהים, כלומר קרים יותר בחורף, מומלץ לנטוע אטינגר. באזורים בגובה מעל 500 מטר, או באזורים יבשים במיוחד (בערבה), סיכויי ההצלחה של אבוקדו קלושים.

איך משקים עץ אבוקדו?

עץ האבוקדו אוהב מים! עצים בוגרים במלוא גודלם זקוקים ל-20 ליטר ליום (בחודשי הקיץ). שתילים בגודל בינוני אפשר להשקות 10 ליטר ליום, ומדי שנה להוסיף זמן השקיה או טפטפת עד שמגיעים ל-20 ליטר ליום. אחת הטעויות הנפוצות היא השקיה לא מספיקה, או השקיה בתדירות נמוכה במקום כל יום, והתוצאה היא נשירה של כל הפריחה או הפרי. שורשי האבוקדו רגישים לפגיעה, לכן צריך להשקות בטפטוף ולא בזרם חזק של צינור.

בזמן הפריחה והחנטה האבוקדו רגיש במיוחד לחוסר השקיה. בארץ זה יוצא באפריל-מאי, תקופת מעבר שיש בה ימי שרב ולעיתים רצף של ימים שרביים. אם בתחזית מודיעים על שרב, כדאי להשקות כמות כפולה יום לפני השרב, ובמהלך יום השרב להשקות שוב באמצע היום (זה יועיל לכל העצים). במקרים קיצוניים צריך גם לעשות “מקלחת” לעץ מספר פעמים ביום, כדי למנוע התייבשות ואיבוד פריחה ופרי.

בקרקעות רגילות אין צורך בדישון מיוחד, אבל האבוקדו יהנה מאד מדישון בכלאט ברזל מדי פעם. בקרקעות עניות (חול) אפשר להשתמש בדשן כללי לעצי פרי, על פי הוראות היצרן.

הפרייה באבוקדו- האם צריכים שני עצים כדי לקבל פירות?

התשובה היא לא. ברוב חלקי הארץ עצי אבוקדו נותנים פרי גם ללא עץ נוסף באותה הגינה.

אם תרצו לדעת יותר על הפרייה-

עצי האבוקדו הם דו-מיניים, כלומר לכל עץ יש פרחים נקביים וזכריים. אלא שבאבוקדו העניינים קצת יותר מסובכים…

<p><ul>

• בחלק מהזנים הפרחים נפתחים בבוקר במצב נקבי, נסגרים בצהריים, ולמחרת אחר הצהריים נפתחים במצב זכרי – זנים אלה נקראים <s&lt;/li>

trong>קבוצה A</st

rong>.</li>

• בזנים אחרים הפרחים נפתחים בבוקר במצב זכרי, נסגרים בערב, ולמחרת אחר הצה

ריים נפתחים במצב נקבי – זנים אלה נקראים קבוצה B</st</strong>

rong>.

 

כלומר, בעץ יחיד הפרחים יהיו במצב נקבי בבוקר ובמצב זכרי אחה”צ (או להיפך). יש חפיפה מסויימת בשעות המעבר בין מצבי הפרחים, כך שבמקרים רבים עץ יחיד יכול לחנוט כמות יפה של פרי. לעיתים נדירות זה לא קורה ואז צריך זן מהקבוצה הנגדית. אפשר לשתול עץ נוסף בסמוך, או להרכיב על העץ הקיים כך שיהיו עליו שני זנים.

<h3><strong>איך יודעים מתי לקטוף את האבוקדו?
</h3>

פרי האבוקדו לא מבשיל על העץ, וכל עוד הוא תלוי

על העץ ישאר קשה ולא

<h3>אכיל.</p&gt;

חשוב לדעת מתי לקטוף את הפרי כי אם קוטפים מוקדם מדי – הפרי לא יבשיל  ואם מחכים יותר מדי – הפרי משחיר על העץ

ונרקב.

– אנחנו בחודשי ההבשלה? אבוקדו האס מבשיל מנובמבר עד מאי

– הפירות במלוא הגודל שלהם והתעגלו לגמרי איפה שצריך.

-מצאתם אבוקדו בשל על הקרקע? זה הזמן להתחיל לקטוף את הגדולים ביותר.

-ציפורים החלו לנקר בפרי?הן יודעות שהוא ממש לפני הבשלה.</p>

לאחר הקטיף יש להשאיר את האבוקדו בטמפרטורת החדר למשך שבוע-שבועיים, עד שיתחיל להתרכך ויהיה מוכן

למאכל. ניתן להאיץ את התהליך בעזרת פירות בשלים שמניחים סמוך לאבוקדו. ניתן גם להאט את התהליך או לשמור על אבוקדו בשל למשך כמה ימים בקרור – להניח במקרר אך לא בשקית סגורה. ציפה של אבוקדו שחשופה לאויר מתחמצנת ומשחירה במהרה. לכן יש לעטוף בניילון נצמד או לטפטף מעט מיץ לימון ולאחסן בכלי אטום, במקרר.

שימושים ותכונות בריאותיות

אנחנו רגילים לשייך את האבוקדו ל”אוכל”, כלומר לאכול אותו כחלק ממנות מלוחות. בדרום אמריקה משתמשים באבוקדו גם להכנת קינוחים ושייקים מתוקים. כמו כן מפיקים מהאבוקדו שמן בעל טעם מיוחד, המשמש כתיבול לסלטים ולבישול.</p></p>

האבוקדו מספק שמנים צמחיים בריאים, אחוזים גבוהים של כמה ויטמינים מקבוצה B וויטמין K, כמו כן ויטמינים C ו-E, אשלגן, מגנזיום, אבץ ומספר סוגים של נוגדי

חמצון. מחקרים רבים הראו שאכילת אבוקדו מועילה מאד לבריאות, למרות (ואולי בגלל) אחוז השמן הגבוה יחסית. תכונותיו הבריאותיות של האבוקדו גורמות לגידול מתמיד בביקוש העולמי ובהתאם גם המחירים עולים.

זני האבוקדו

קיימים זני אבוקדו רבים, גם בארץ, שנבדלים ביניהם באיכות הפרי, זמן הקטיף ותכונות נוספות. בדרך כלל איכות הפרי

מושפעת מאחוז השמן (10%-20%). ככל שאחוז השמן גבוה יותר,

הפרי טעים יותר ובעל מרקם חלק ועשיר יותר. חלק מהזנים המסחריים לא מתאימים לגינה ביתית, ויש זנים שמצויינים לגינה ביתית אבל

לא מתאימים לגידול מסחרי בארץ. להלן רשימה של הזנים העיקריים ותכונותיהם:

• שרוויל</strong> – הכי טעים! זן האבוקדו המומלץ ביותר לגינה פרטית .פרי בינוני, גלעין קטן, קליפה חלקה, ציפה בצבע ירוק זרחני יפהפה, תקופת קטיף הכי ארוכה מנובמבר עד יוני. אין גידול מסחרי בארץ. קבוצת הפריה B.
• <strong>וורץ – עץ קומפקטי עד 6 מטר שמתאים גם לגידול במיכל (120 ליטר לפחות), פרי טעים, גודל בינוני, קטיף מינואר עד מרץ. אין גידול מסחרי בארץ. קבוצת הפריה A.
• <strong>רד לייבל – טעים מאד, פרי בגודל בינוני, צורה אגסית קלה, קליפה מעט מגובששת, קטיף ממרץ עד יולי. אין גידול מסחרי בארץ. קבוצת הפריה A</strong>.</strong>
• <strong>האס – טעים מאד, פרי קטן-בינוני, צורה אליפטי, קליפה קשה ומגובששת, משחירה בהבשלה מלאה, הציפה נפרדת בקלות מהקליפה, תקופת קטיף ארוכה מאד מנובמבר עד אפריל ויותר. קבוצת הפריה A</strong>.</li>
• <strong>אטינגר – טעים מאד, פרי בינוני-גדול ולפעמים גדול מאד, צורה אגסית, קליפה דקה וחלקה, קטיף מאוקטובר (עדיף
• נובמבר) עד דצמבר-ינואר. קבוצת הפריה <strong&gt;B.
• <strong>פוארטה – טעים מאד, פרי בגודל בינוני, צורה אגסית קלה, קליפה חלקה או מעט מגובששת, קטיף מנובמבר (עדיף דצמבר) עד מרץ. קבוצת הפריה B.
• <strong>ריד – טעים אם קוטפים בזמן אחרת מיימי, פרי בינוני-גדול, עגול, קליפה קשה וחלקה, הציפה נפרדת בקלות מהקליפה, קטיף מאפריל עד יולי-אוגוסט. קבוצת הפריה A.
• <strong>פינקרטון – טעים למדי, פרי בינוני-גדול, גלעין קטן יחסית, צורה אגסית מאורכת, קליפה מגובששת, הציפה נפרדת בקלות מהקליפה, קטיף מדצמבר עד פברואר. קבוצת הפריה A</strong>.
• <strong>גליל – טעם בינוני, פרי בגודל בינוני, צורה מאורכת, קליפה חלקה, זן יחיד שמבשיל בסוף הקיץ, קטיף בשבוע האחרון של אוגוסט עד אוקטובר (עדיף לקטוף בספטמבר). קבוצת הפריה A.

למבחר זני האבוקדו הזמינים אצלנו